טז. אין משתינין בעפר משום גיבול. ואין משתינין בטיט אפילו שהוא קשה מפני שנימוח ויש בזה גיבול, ואף על גב דאינו מתכוין, פסיק רישיה הוא, ועיין מג"א סי' שכ"א סע"ק י"ט ומחצית השקל שם, ועיין אליה רבא שם, וכתבו הרב אשל אברהם והרב תוספת שבת סע"ק למ"ד אף על גב דר"י בר"י ס"ל אינו חייב עד שיגבל, מ"מ איסורא איכא אם אין לו צורך בזה ע"ש, וכתבתי בסה"ק מקבציאל דאם הוא במדבר דכל הקרקע הוא עפר תחוח והוצרך להשתין, מותר להשתין ואינו חושש, דדמי להא דאסרו להשתין בשלג, ועכ"ז התירו להשתין במקום שכל הארץ מלאה שלג, דכל כה"ג שאי אפשר – לא גזרו חכמים:
יז. אם מכסה מי רגלים בחול או אפר המוכן לכך, יזהר לתת הרבה חול או אפר, יען דאלו טבען אם יתן מהם מעט יתערבו במי רגלים, והוי גיבול, ואם יתן הרבה אינו ניכר, וכנז' בחיי אדם כלל י"ט סעיף ד' יע"ש:
