ג. הא דאמרנו אם טעה ולא הזכיר אתה חוננתנו, דאין צריך לאומרה בשומע תפלה, היינו דוקא אם הוא יודע שיש לו כוס להבדיל עליו, אבל אם יודע שאין לו כוס להבדיל עליו, וגם למחר לא יהיה לו, הרי זה אומר אתה חוננתנו בשומע תפלה, כיון ששכח לאומרה בברכת אתה חונן, כדין מי ששכח שאלה בברכת השנים שאומרה בשומע תפלה. ואם גם בשומע תפלה שכח ולא אמרה, צריך לחזור ולהתפלל כדי לומר אתה חוננתנו, מפני שהוא אין לו כוס להבדיל עליו, וגם יודע שגם למחר אין לו כוס, ואם אירע לו כן בתשעה באב ששכח לומר אתה חוננתנו באתה חונן, וגם לא אמרו בשומע תפלה, אין צריך לחזור ולהתפלל כדי לומר אתה חוננתנו, אף על פי שבלילה אינו מבדיל על הכוס, מאחר שיודע הוא שיבדיל על הכוס במוצאי ט"ב, ורק יזהר לומר בליל ט"ב קודם עשיית מלאכה, ברכת המבדיל בין קודש לחול, בלא שם ומלכות:
ד. כתוב בזוה"ק פרשת בראשית דף י"ד, ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס פרחי מתמן וכו' יע"ש. וכתבתי שם בס"ד בהגהותי על הזוהר, הכונה שמגרשים לאותם מזיקים בהדרגות, ותחלה אומרים הבדלה בצלותא דלחש, ובזה נעקר ונחלש כח הפנימי של המזיקין, ואח"כ שיר של פגעים, ובזה נעקר ונחלש כח האמצעי שלהם, ואח"כ הבדלה בקול רם, ובזה נעקר ונחלש כח החיצון שלהם, ואז פרחי לגמרי ואזלי להו למדברא וכו' יע"ש:
