כז. כתב במחב"ר בשם ספר הכונות ישן, דאין ראוי להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש, או בתורה, אלא עד אחר שיעשה סעודה רביעית דמוצאי שבת. וכתבו האחרונים ז"ל שלא יסיר בגדי שבת מעליו אלא עד אחר סעודה רביעית, וזמנה עד אחר ארבע שעות, ויאמר בבהמ"ז מגדול בוא"ו, ועיין כף החיים אות נ"ט יע"ש. ונראה לי, אף על פי שנתנו לה שיעור עד אחר ד' שעות, היינו למצוה מן המובחר, אבל אם נאנס יוכל לקיימה עד חצות לילה, דהא כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דעד חצי הלילה אינה הולכת קדושת השבת, ולכן הזהיר שלא לומר ודוי במוצאי שבת קודם חצות לילה:
וכל מי שאינו מקיים סעודה רביעית, נחשב לו כאלו לא קיים סעודה שלישית לכבוד שבת, דאז נחשב לו שאכל סעודה שלישית בשביל סעודת הלילה, שהרי כל אדם דרכו לאכול כל לילה, ואין זה לכבוד שבת. ולכן אלו שמתענים הפסקות, אסור להם לעשות הפסקה במוצאי שבת, דאסור להתענות בליל מוצאי שבת, ועיין כף החיים מ"ש בזה. ואם יהיה האדם אנוס מחמת חולי ואינו יכול לקיים סעודה רביעית, עכ"ז יסדר שלחנו במזונות ופירות ויאכלו בני ביתו, והוא ג"כ יטעם עמהם מן השלחן כפי יכלתו. וכתבו המקובלים שיש עצם באדם שאינו נהנה משום אכילה אלא רק מן סעודה רביעית דמוצאי שבת, ועצם זה נשאר קיים בקבר ואין שולט בו רקבון, והוא נקרא נסכוי, וגם נקרא לוז, וגם נקרא בתואל. ואמרתי בזה רמז כי שלשה שמות של עצם הנז' הם ר"ת לב"ן, והם ס"ת שלשה שמות שהם ישראל יעקב ישורון, ומזה העצם יבנה הגוף בתחיית המתים, וזה יהיה לישראל דוקא הנאמר בהם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום:
