ו) אי זו היא זבה, זו שזב דמה שלשה ימים זה אחר זה בלא עת נדתה. וזו היא 'זבה גדולה', שצריכה ספירת שבעה, וחייבת בקרבן. וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה, ואימתי לא תהיה זבה אלא נדה או טהורה, ומתי תהיה ספק זבה. כל מקום שאמרנו שהיא זבה וסופרת שבעה, הרי היא חייבת להביא קרבן, וחטאתה נאכלת. וכל מקום שאמרנו שהיא ספק זבה, הרי זו מביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת, שכבר ביארנו שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף. ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל ותהיה טמאה לידה, ומה תלד או תפיל ולא תהיה טמאה לידה. וכל מקום שאמרנו שהיא טמאה לידה, הרי זו מביאה קרבן, וחטאתה נאכלת. וכל מקום שאמרנו שאינה טמאה לידה, הרי זו פטורה מן הקרבן.
ז) האשה שלא הוחזקה עוברה [-מעוברת], והפילה, ולא ידעה מה הפילה, אם נפל שחייבת עליו קרבן, או דבר שאינה חייבת עליו קרבן, הרי זו ספק יולדת, ומביאה קרבן, ואין חטאתה נאכלת. וכן שתי נשים שהפילו שני נפלים, נפל אחד ראוי להקריב עליו – להתחייב מחמתו קרבן, והנפל האחר פטורה עליו, ואין אחת מהן מכרת נפלה, הרי כל אחת משתיהן מביאה קרבן מספק, ואין חטאת אחת משתיהן נאכלת, כיון שחטאת העוף הבאה על הספק נשרפת, שמא אינה חייבת, ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה, שהן אסורין בהנאה, כמו שביארנו בהלכות שחיטה.
