יב) האשה שיש עליה לידה או זיבה, מביאה מעות הקינים [-'קן' היינו שתי יונים או שני בני יונה שהיא חייבת בהם] ונותנת בשופר [-קופה המיוחדת לכך, בבית המקדש, שהכהנים קונים בדמיהם את העופות ומקריבים עבור החייבים בכך], ואוכלת בקדשים לערב, ואינה צריכה לחשוש שמא משום מה לא השתמשו הכהנים במעותיה להקרבת הקרבנות שהיא חייבת בהם, כיון שיש חזקה שאין בית דין של כהנים עומדין משם ללכת לביתם, עד שיכלו כל המעות שבשופר, ויקריבו כנגדן קינים, כמו שביארנו בשקלים ובהלכות כלי המקדש והעובדין בו.
יג) האשה שהביאה חטאתה, ומתה, יביאו היורשים עולתה, אף על פי שלא הפרישה אותה מחיים, כיון שכבר נשתעבדו נכסיה לקרבן, והשעבוד הזה דין תורה הוא.
