ה) וכשם שתולין לקטן בחליו, שמחמתו בא לידי זוב, כן תולין לו בחולי אמו, אם היה יונק ממנה, או צריך לאמו, והיתה חולה, יתכן שמחמת כן זב, ואינו מטמא.
במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו, בראייה שנייה של זוב, שבה יעשה 'זוב' שיש בו דינים מיוחדים וכמו שיתבאר, אבל ראייה ראשונה, שאינה אלא טומאה בלבד, נחשבת היא ראיה אפילו ראה אותה באונס. וראייה שנייה אם ראה מחמת בשרו, ולא מחמת אחת משבע הסיבות שהובאו לעיל, הרי זה טמא טומאת זיבות. ואף על פי כן [-על אף שבראיה הראשונה הוא טמא בכל מקרה], בודקין אותו גם בראשונה, כדי למנות בה שלש ראיות לחייבו קרבן, שהרי אם הראיה הראשונה היתה מחמת סיבה חיצונית, אין היא נמנית להשלים שלש ראיות ולחייבו קרבן, אף שהיא מטמאה אותו.
ראייה שלישית, אין בודקין אותו בה, אלא אפילו ראה אותה מחמת אונס, הואיל ונזקק לטומאה, שהרי אותן שתי ראיות שנעשה בהן 'זב', ראיות שמחמת בשרו היה, לפיכך יתחייב בקרבן בראיה השלישית.
