יד) [ראה] ראייה אחת בין השמשות [של שבת], וראייה שנייה בין השמשות של מוצאי שבת, הרי זה ספק לטומאה, וספק לקרבן. ספק לטומאה, שמא ראייה ראשונה היתה בערב שבת, ושנייה במוצאי שבת, והרי הפסיק שבת ביניהן, ואין כאן זיבות כלל, אפילו לא לענין טומאה. והרי הוא ספק לקרבן, שמא אחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה, שהיא חשובה כשתים, והרי ראה שלש ראיות, שהוא חייב בקרבן. ולפיכך מביא קרבן, ואינו נאכל.