י) היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק, אם יש מתחלת הראייה עד סופה שיעור זמן שיש בו כדי טבילה וספוג או יתר, הרי זו נחשבת כשתי ראיות, הואיל והיא ארוכה כשתים. ואם לא היתה ארוכה כשיעור הזה, אפילו פסק הזוב בינתיים, הרי זו ראייה אחת. וכן אם היתה ראייה אחת ארוכה כשלש ראיות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשיעור זמן שיש בו שתי טבילות ושני ספוגין, הרי זו נחשבת כשלש ראיות, ויביא קרבן.
יא) ראה ראייה אחת ביום, והפסיק בשיעור שיש בו כדי טבילה וספוג, ואחר כך ראה שתים או אחת ארוכה כשתים, או שראה שתים או אחת מרובה כשתים, והפסיק כדי טבילה וספוג, ואחר כך ראה ראייה אחת, הרי זה זב גמור.
