א) כל הימים שהזב רואה בהן זיבות, הרי הוא טמא. וכשיפסוק הזיבות, מונה שבעה ימים נקיים כזבה, וטובל בשביעי, ומעריב שמשו – ממתין שתשקע החמה באותו יום כדי להטהר לגמרי, ובשמיני מביא קרבנו, אם היה בעל שלש ראיות, החייב בקרבן. ואם ראה בימים אלו ראייה נוספת של זוב, אפילו בסוף יום שביעי אחר שטבל, סתר הכל, ומתחיל למנות שבעה ימים נקיים מאחר יום ראייה האחרונה.
ב) זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה, אינו סותר אלא יומו בלבד, ומשלים שבעה ימים, ומביא קרבנו. כיצד, ראה קרי ביום החמישי, הרי התבטל אותו יום מהספירה, וסופר אחריו שלשה ימים, שהם חמישי שישי ושביעי, וטובל בשלישי לימים אלו, שהוא השביעי לספירתו, ומביא קרבנו ברביעי מימים אלו, שהוא השמיני לספירתו.
