ד) כל חטאות המתות [-שמניחים אותם למות], כגון ולד חטאת, ותמורתה, וכיוצא בהן, אסור ליהנות בהן. ואם נהנה, לא מעל.
ה) וכל חטאת שדינה הוא שתרעה עד שיפול בה מום, מועלין בה עד שתפדה.
ו) המפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות, ושחט שתיהן כאחת, וזרק דם אחת מהן, אין מועלין לא בבשר זו שנזרק דמה, ולא בבשר חברתה. ואף על פי שאינו ראוי לאכילה, הואיל ואם רצה מזה זורק, ואם רצה מזה זורק, וכיון שדם הקרבנות ראוי לזריקה, אין מועלים בבשרן. אבל אם שחט זו אחר זו, אין דמה מועיל לבשר חברתה, ואפילו לאחר זריקה, שהרי לא היתה לה שעה הראויה להתיר בשרה.
