הלכות מעילה, פרק ד, ג

ג) המפריש מעות לצורך הבאת קרבנות נזירותו, אסור ליהנות בהן, ואם נהנה לא מעל, מפני שהן ראויין לבא כלם שלמים – שהרי יכול הוא להביא בכל המעות את קרבנות השלמים שחייב בהם הנזיר [ואת שאר הקרבנות להביא מדמים אחרים], ואין בשלמים מעילה, אלא באימוריהן אחר זריקת דמים. מת אותו נזיר, יפלו הדמים לנדבה. ואם היו הדמים מפורשים שהם דמי חטאת, ומת בעליהם, ילכו לים המלח, ולא נהנין מהן ולא מועלין בהן. ואם היו מפורשים שהם דמי עולה, יביאו עולה, ומועלין בהן. אמר הנזיר על חלק מאותם מעות 'אלו לחטאתי, והשאר לנזירותי', אם נהנה בכל השאר, שהם לשאר קרבנות נזירותו, מעל, שהרי יש בהם גם חלק של העולה, ואם נהנה במקצתו, לא מעל, שהרי ראוי אותו מקצת להבאת שלמים, שאין מועלים בהם. וכן אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי, ונהנה בכולן – בכל אותו שאר, מעל, כיון שמעורב בהם דמי קרבן חטאת, אך אם נהנה רק במקצתן, לא מעל, שאין בדמי שלמים מעילה. הפריש מעות, ופירט ואמר, אלו לעולתי, ואלו לחטאתי, ואלו לשלמים, ונתערבו כל המעות יחד, מועלין בכולן, ומועלין במקצתן, כיון שנתערב הכל. וכיצד יעשה, יקח שלש בהמות, ומחלל את דמי החטאת בכל מקום שהוא על אותה בהמה שייחדה לקרבן החטאת. ומחלל דמי עולה בכל מקום שהם על הבהמה שייחדה לעולה. ומחלל את דמי השלמים על הבהמה שייחדה לשלמים.