ה) שיעורי הנסכים שהוזכרו לעיל, אלו הן הנסכים בין לעולה בין לשלמים, כשיעור הזה לכל אחד ואחד מהקרבנות, שנאמר 'כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם'. אין מוסיפין על השיעורין האלו ואין גורעין מהן. ואם גרע או הוסיף כל שהוא, פסול. חוץ מכבש העולה שמקריבין ביום הנפת העומר, שהנסכים שלו שונים משאר הקרבנות, והם שני עשרונים בלול בשלישית ההין שמן, אף על פי שנכפלה סולתו משאר נסכים של כבש, לא נכפלו יינו [ושמנו], אלא יין לנסך רביעית ההין בלבד.
ו) המצורע שבא להטהר, מביא עם שלשה כבשים שלו, שהן חטאת ואשם ועולה, שלשה עשרונים לנסכים. ומפי השמועה למדו שהן באין (בכלל) [בגלל] הזבחים שלו, עשרון עם כל כבש, בלול ברביעית ההין שמן. ורביעית יין עם כל עשרון משלשתן, כשאר נסכי הכבשים. והמקריב את הפלגס – שיצא מכלל כבש ולא הגיע לכלל איל, כמו שהתבאר לעיל, מביא עמו נסכי איל, ולא עולה לו זבחו, שאם היה חייב להביא כבש או להביא איל, לא יצא ידי חובתו.
