א) כל הקרבנות, אין מקריבין אותן אלא ביום, שנאמר 'ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם', ביום, ולא בלילה. לפיכך, אין שוחטין זבחים אלא ביום, ואין זורקין דמים אלא ביום השחיטה, שנאמר 'ביום הקריבו את זבחו', ביום הזביחה תהיה ההקרבה, וכיון ששקעה החמה נפסל הדם.
ב) כל קרבן שקרבו מתיריו ביום, מעלין אותו על המזבח כל הלילה. כיצד, זבחים שנזרק דמם ביום, מקטירין אימוריהן אף בלילה, עד שיעלה עמוד השחר. וכן איברי העולות, מקטירין אותן בלילה, עד שיעלה עמוד השחר. וכדי להרחיק מן הפשיעה, שמא ישכחו ולא יקטירום, אמרו חכמים שאין מקטירין האימורין ואיברי העולה אלא עד חצות הלילה.
