יג) מקדישין מנחה בכלי אף שהוא מונח על גבי קרקע, וקומצין את הקומץ מהמנחה אף מכלי שעל גבי קרקע. ואין מקדישין את הקומץ בכלי שעל גבי קרקע, אלא צריך שיהיה בידו של כהן.
ומאימתי יותרו השירים של המנחה באכילה, משיצית האור [-משתאחז האש] ברוב הקומץ.
יד) כל המנחות הקריבות לגבי המזבח, נאפות מצה. וכן שירי המנחות שאוכלין הכהנים, אף על פי שהן מותרין לאכלן בכל מאכל, ואפילו בדבש [-הגם שאין דבש מוקטר לעולם על גבי המזבח], מכל מקום אין אוכלין אותן חמץ, שנאמר 'לא תאפה חמץ חלקם', ללמד שאפילו חלקם של הכהנים לא יחמיצו, ואם החמיץ את שיריה, לוקה. והמחמץ אחר המחמץ – העושה מלאכה בעיסה שכבר הוחמצה, כגון אופה אחר לש, חייב, ולוקין על כל עשייה ועשייה שבה, אם נעשתה חמץ, וכמו שיבואר להלן.
טו) כיצד לוקים על כל עשייה ועשייה שבה, אם לשה [-עירב את הקמח במים] חמץ, או ערכה [-התעסק בה בידיו אחר שנעשתה] חמץ, או קטפה [-החליק פניה במים] חמץ, או אפאה חמץ, לוקה על כל אחד ממעשים אלו, שנאמר 'לא תעשה חמץ', ונאמר 'לא תאפה חמץ' וכפל האיסורים בא לחייב על כל מעשה יחידי שבה. ואם עשה חמץ מתחלה ועד סוף, לוקה על כל מעשה מהן.
