ג) וכן השוחט קדשים חוץ לעזרה, אף על פי שלא העלם על גבי מזבח, אם היה מזיד, חייב כרת, שנאמר 'אשר ישחט שור או כשב או עז וגו' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת'. ואם שחט בשוגג, מביא חטאת קבועה.
ד) והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ – היכן נאמר האיסור לשחוט קדשים בחוץ, שמחמת כן אנו מחייבים את השוגג בהבאת חטאת, [והרי הפסוק שהובא לעיל, ממנו נלמד איסור זה עוסק ב'העלאה' על המזבח, ולא בשחיטה], אזהרה זו נלמדת בהקש, נאמר 'שם תעלה עולותיך', ונאמר 'ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך'. מה העלייה של קדשים בחוץ, שענש עליה בכרת, הזהיר עליה בפירוש, שנאמר 'השמר לך פן תעלה עולותיך'. אף 'עשייה', שבכללה מעשה השחיטה, שענש עליה בפירוש בכרת, הרי הוא מוזהר עליה באיסור לאו, שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, ועל כן השוגג ושוחט קדשים בחוץ, חייב חטאת.
