יא) היתה להם אכילה מועטת מבשר הקרבנות, אוכלין עמה חולין ותרומות, כדי שתהיה אכילת הקרבן נאכלת עם השבע. היתה להן אכילה מרובה מבשר הקרבנות, אין אוכלין עמה חולין ותרומה, כדי שלא תהיה נאכלת אכילה גסה. וכן בשירי המנחות.
יב) אין מבשלין חטאת או אשם עם הבשר המורם מתודה או מאיל נזיר, מפני שממעט באוכליהן, שהרי חטאת ואשם נאכלים רק לזכרי הכהנים, ואילו מורם מתודה ואיל נזיר נאכל גם לנשותיהם ולעבדיהם, ואם יבשלם יחד, ייאכל הכל רק לזכרי כהונה, וכן ממעט במקום אכילתן, שהרי חטאת ואשם נאכלים רק בעזרה, ואילו המורם מתודה ואיל נזיר נאכלים בכל העיר, וכשמבשלם יחד, הכל נאכל רק בעזרה.
ולא יבשל את המורם מתודה ומאיל נזיר יחד עם בכור או עם חזה ושוק של שלמים, מפני שממעט זמן אכילתן, שהרי התודה ואיל הנזיר נאכלים ליום ולילה, ואילו הבכור והשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד.
ולא יבשל את המורם משלמים של אמש יחד עם חטאת ואשם של היום, מפני שממעט באוכליהן, שהחטאת והאשם נאכלים רק לזכרי כהונה, והשלמים אף לנשים ועבדים, וממעט במקום אכילתן, שהחטאת והאשם נאכלים בעזרה, והשלמים בכל ירושלים, וממעט בזמן אכילתן, שהחטאת והאשם נאכלים ליום וללילה הבא, ואילו השלמים של אמש נאכלים רק עד סוף היום.
אבל חטאת ואשם מתבשלין זה עם זה, שהרי הם שוים בזמן האכילה, באוכליהם ובמקום אכילתם. וכן תודה ואיל נזיר מתבשלים זה עם זה, והבכור וחזה ושוק זה עם זה.
חתיכה של קדשי קדשים, או של פגול או נותר, שאסורה היא באכילה לגמרי, שנתבשלה עם חתיכות אחרות המותרות באכילה, והיה בהיתר שיעור המבטל את טעם האיסור שנבלע בהם, אותן החתיכות של היתר אסורות לזרים ומותרות לכהנים [אף שהאיסור שבהן בטל ברוב, ומחמת כן הן מותרות לכהנים, מכל מקום החמירו לאוסרם לזרים, כיון שמעולם לא היתה להם 'שעת הכושר' להיות מותרים לזרים, מה שאין כן לכהנים, שהיו מותרים להם קודם שהתפגלו או נותרו].
