כב. אין שבועה חלה על שבועה, כיצד, אמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, אין השניה חלה כלל, שהרי הוא כבר מושבע עליו והרי הוא עליו כשאר איסורי תורה, ודוקא בשבועה דלהבא הוא דאין חלה השניה דהוי כנשבע לקיים המצוה, אבל בשבועה שלעבר כגון שאמר שבועה שלא אכלתי היום וחזר ואמר שבועה שלא אכלתי היום, יש כאן עונש שני שבועות לשקר, דתיכף כשנשבע שבועה ראשונה יצאה מפיו לשקר והלכה לה, והשניה היא שבועה חדשה בפני עצמה:
והא דאמרינן אין שבועה חלה על שבועה דלהבא, אם התירו על הראשונה חלה השניה, דהחכם עוקר בהתרה את השבועה הראשונה וכאלו לא היה שבועה ראשונה, לפיכך אם נשבע על דבר אחד שני פעמים או יותר, מתירין לו תחילה הראשונה ואח"כ תחול השניה מאליה, ולכך מתירין לו עוד פעם שנית, וכן עזה"ד דמתירין לו כל כך פעמים כפי מספר השבועות שנשבע, על כן זה שבא לשאול על שבועתו אם יודע כמה פעמים נשבע על אותו דבר, יגיד להמתירים כדי שיתירו לו כנגד השבועות שנשבע, ובסה"ק מקבציאל אמרתי לכן תיקנו בלשון התרה ג"פ מותרים לך וג"פ מחולים לך וג"פ שרויין לך, אף על גב דבחדא סגי, והיינו כי שמא יצא מפיו שנים ושלש פעמים שבועות על אותו דבר ולאו אדעתיה, דמהני ליה הכפל דמותרים ומחולים ושרויין כאלו עשו לו שלשה התרות בזה אחר זה:
