ב. כשם שהסח הדעת מעכב באכילה ושתיה לענין ברכה כן שנוי מקום מעכב באכילה ושתיה לענין ברכה, ומאחר דרבו הדעות בזה ואנו ק"ל סב"ל אפילו נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, לכן נזכיר פסק ההלכה מה שהעלו האחרונים לצאת י"ח הכלל של סב"ל והוא, שאם סעד במקום אחד שבירך המוציא ואכל פת ובתוך סעודתו שינה מקומו אפילו שהלך לבית אחר ואפילו לא הניח שום אדם בשלחן, אם הסיח דעתו מלאכול אז יברך על דברים שאינם מחמת הסעודה אם ירצה לאכול בין שאוכלם בבית השני בין שאוכלם במקום הראשון אחר שחזר אליו אח"כ, אבל דברים שהם באים מחמת הסעודה לא יברך עליהם בין בבית השני בין כשחזר למקומו בבית הראשון ואף על פי שהסיח דעתו, מפני דכל שהוא בתוך סעודתו לא חשיב גמר סעודה, יען דהפת צריך שיברך עליו בהמ"ז במקומו, לפיכך כשהוא עומד ממקומו לילך למקום אחר אין עמידתו גמר סעודתו אף על פי שהסיח דעתו מלאכול, שהרי צריך הוא לחזור למקומו לברך בהמ"ז, ולכך כאשר חוזר ואוכל דברים שהם באים מחמת הסעודה ע"ד סעודתו הראשונה הוא עושה כדי לסיים סעודתו ולכך אין לברך עליהם בתחלה, וכ"ש כשחוזר ואוכל במקומו הראשון שהוא מקום סעודתו שאין לברך תחלה:
תפריט
תפריט
ראשון
י"ז כסלו התשפ"ו
