ו. מי שאכל פת או שאר דברים דברכתן מעין שלש דאמרנו שאינו רשאי לכתחילה לילך לגמור סעודתו במקום אחר קודם שיברך ברכה אחרונה, הנה אם עבר על דברי חכמים ויצא ממקומו ולא בירך, בין אם יצא במזיד בין בשוגג, יחזור למקומו ויברך, אם אין המקום רחוק כל כך שיש חשש שעד שיחזור יתעכל המזון שבמיעיו, ואף על גב דכתבו הפוסקים ז"ל תקנה לזה שיאכל כזית פת במקום השני ויברך שם, אין תקנה זו ברורה לפו"ד יען כי יכנס בזה בספק בברכת המוציא, מיהו יש תקנה אחרת מוסכמת אליבא דכ"ע שיהיה אדם אחר אוכל כזית פת ויברך עליו המוציא ויכוון לפטור את זה, ואם א"א לו בכך צריך לחזור למקומו ויברך:
במה דברים אמורים, בהיכא דאפשר לו לחזור, אבל אם הולך בדרך ואין ממתינין לו הנה זה אפילו יצא במזיד אין צריך לחזור למקומו, שהרי בדיעבד אם בירך במקום שנזכר קי"ל דיצא בכל גוונא, ושעת הדחק כדיעבד דמי. וכן נמי אם מקום הראשון שאכל בו אינו נקי ואי אפשר לו לנקותו עתה, יכול לילך לחוץ ולברך אף על גב דאינו אוכל במקום הב' וגם בזה שהוא יוצא ממקום זה למקום השני מחמת הנקיות, אם יזדמן לו במקום השני אדם שיאכל ויברך ויכוין עליו הנה מה טוב ומה נעים ועיין חס"ל קפ"ד סע"ק א':
