יא. גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים וכן ה"ה אם אמר הב לן ונבריך אף על פי שלא נטל ידיו עדיין הרי זה אינו יכול לאכול ולשתות עד שיברך בהמ"ז, ואף על פי שיש בכל זה פלוגתא וכמה חלוקי דעות הנה זה הוא העיקר לדינא משום ספק, שאם לא נטל ידיו ולא אמר הב לן ונבריך אלא רק גמר בלבו שלא לאכול או שסילק השלחן או שאמר תנו וניטול ידינו ולא אמר ונבריך אז לכ"ע מותר לאכול דברים הצריכים ברכה לפניהם, כגון להביא פירות או משקין שלא בירך עדיין עליהם בתוך הסעודה ולברך עליהם, אבל דברים שבירך כבר עליהם בתוך הסעודה לא יאכל מפני הספק של הברכה דאיכא בזה פלוגתא ולא יכניס עצמו בידים בספק ברכות, וכל זה כשגמר בדעתו שלא לאכול, אבל אם אמר הב לן ונבריך והיה בדעתו להיות אוכל עד שיביאו לו מים ליטול ידיו הרי זה מותר לאכול לכ"ע ולא יברך ועיין חס"ל, ומי שסומך על שלחן אחרים אפילו אמר הב לן ונבריך לא הוי הסח הדעת אם לא רצה בעה"ב, דמסתמא דעתו תלוי ברצון בעה"ב, מיהו אם בעת שאמר כן הסיח דעתו בבירור שגמר בדעתו שאפילו בעה"ב לא ירצה בכך ויבקש ממנו לאכול ולשתות עוד הוא יעשה לו התנצלות ולא יאכל וישתה ה"ז חשיב הסת הדעת, ואם אמר בעה"ב הב לן ונבריך ושתקו והסכימו כולם לדבריו חשיב הסח הדעת לכולם, אבל אם אחד מהם לא הסכים לדבריו והיה בדעתו לאכול עוד לא חשיב הסח הדעת לזה האדם ויוכל לאכול ולשתות:
תפריט
תפריט
שבת
ט"ז כסלו התשפ"ו
