יז. יש מין משקה ששותין אותן הבריאים, ואינו בכלל משקין ששותין לרפואה דאית בהו גזירת שחיקת סמנים, וזה קורין אותו בלשון ערבי גילא"ב ובל"א סמתאוותא"ר, ודרכו שיביאו מלח חמוצין דהיינו שנעשה מן מים של לימוני"ם חמוצין והיא יבש ושחוק כעפר, ומניחים עמו סוכ"ר, ומניחים בו מים בשבת, ונותנים לתוכו סם הנקרא בל"א סוד"א, וכאשר מתערבים זע"ז יחד עושה פעפוע הרבה, ושותין אותו תיכף בעת הפעפוע, והעליתי בתשובה בס"ד בסה"ק רב פעלים, דמותר לעשות זה בשבת לשתותו, ואין לחוש משום מבשל מפני שמעלה רתיחה בזה הפעפוע, וגם אין לחוש משום דהו"ל מוליד דבר חדש בזה הפעפוע ודמי למלאכה, והבאתי שם דברי הגאון אמרי בינה ז"ל במפתחות הספר, שנדפס שם השמטה אחת בדיני שבת שדבר בענין זה בקיצור, וחש אם הוי זה כמו מכה בפטיש דנעשה ברגע אחד ע"י מעשיו, ועוד נסתפק אם יש מקום לאסור כמו כובש כבשים וכו' והניח בצ"ע יע"ש, ואנא עבדא בררתי הדין בכל הני ספיקות והעליתי בס"ד ע"פ ראיות דמותר לעשות כן בשבת:
תפריט
תפריט
שני
ד' אלול התשפ"ו
