ט. לא ימהר בלעיסתו ואכילתו אלא יתנהג לאטו לאט לאט, אפילו אם מסב עם אדם גרגרן, ואם הבשר קשה לא יהא נושך בשיניו ומושך בידיו אלא יסלק ידו ממנו, ולא ימצוץ אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה, ולא יראה חיבה וחשק על האכילה, ולא ימלא פיו אלא רק בכדי שיוכל לדבר בשפה ברורה, ולא יושיט ידיו לקערה עד שיגמור לבלוע מה שבפיו, ויפסיק מעט בין לעיסה אחת לאחרת, ואם המסובין עמו סילקו ידיהם מאותו מאכל גם הוא יסלק ידו אף על פי שעדיין תאב לאכול, דלאו אורח ארעא לאכול יחידי בין המסובין:
ולא יאחז בידו פרוסה כביצה ויאכל, ולא ישתה כוסו בבת אחת בלי שיור אלא ישתה כמנהג המדינה, ולא ישתה שתי כוסות זא"ז, ולא יפשוט ידו בקערה בפני מי שגדול ממנו אפילו אם יש קערה בפני כל או"א, וכל העובר על הלכות דרך ארץ הנז"ל וכיוצא בהם ה"ז רעבתן וגרגרן מסטרא דההוא דאמר הלעיטני נא והנה הוא נאחז בסבך הסט"א, ואם הוא בעל תורה ועושה כן הרי זה מחלל שם שמים, ולכן ארז"ל דרך ארץ קדמה לתורה וכאשר האריכו בזה בספרי המוסר והיראה:
