ה. אם בתוך הסעודה שותה מים, י"א דמברך עליהם וי"א דאינו מברך, וקי"ל ספק ברכות להקל, ולא יברך, אלא יהרהר הברכה בלבו, או יאמר בריך רחמנא שהכל נהיה בדברו, על כן כדי להסתלק מן הספק הזה דאיכא בין הפוסקין הנז' ישב קודם נטילה במקום סעודה וישתה מים ויברך עליו ע"ד לפטור כל מה שישתה בתוך סעודתו, אך יזהר שישתה פחות משיעור כדי שלא יתחייב ברכה אחרונה, יען שאם יברך ברכה אחרונה לא הועיל בתקנתו כלום, דעתה לא יוכל לפטור באותה ברכה למה ששותה בתוך הסעודה, וגם יזהר שלא יצא חוצה אחר שישתה משום דהמשנה מקומו צריך לחזור ולברך כשחוזר למקומו ונמצא שלא הועיל בתקנתו, וכן כתב רבינו מהרח"ו ז"ל תקנה זו דשתיית המים והזהיר שישתה פחות משיעור כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה, ואם יש יין בתוך הסעודה אינו צריך לכל זה כי ברכת היין פוטרת כל מיני משקים וכנז' בשער טעמי המצות:
והנה תיקון זה שהוא לשתות מים קודם המוציא לא אפשר לעשותו בכל עת, יען כי לפעמים אין האדם תאב למים קודם המוציא כלל, וכל שאינו צמא ואינו תאב למים כלל יש להסתפק אם מותר לו לעשות כן ולברך עליהם, והגם דיש מתירים להדיא בכהאי גוונא שהוא מברך כדי לפטור המים שבתוך הסעודה, עכ"ז אין הדבר ברור אצלינו ואין לאדם להכניס עצמו בספק גבי ברכות ועיין חס"ל סי' קע"ד אות ד' בהגהת מר בריה דרבינ"א ז"ל יע"ש, על כן אם לא היה צמא ולא היה תאב למים כלל או שכבר נטל ידיו ולא עשה תיקון הנז' של שתיית המים יזהר לברך שהכל על חתיכת סוכ"ר וכדומה, בתוך הסעודה קודם שישתה המים ויכוין לפטור את המים שישתה, וכך היה מנהגו של עט"ר הרב מור אבי זלה"ה לברך על מיני מתיקה תמיד קודם שישתה מים בתוך הסעודה והיה נזהר בזה מאד ולכן כל אדם נכון להזהר בזה. ומיהו בשתי סעודות של שבת שמקדש בהם על היין אינו צריך להזהר בכל זה, כי ברכת היין של קידוש שהוא במקום סעודה פוטרת כל משקין שבתוך הסעודה, וצריך שיכוין בברכת היין של קידוש לפטור המים שבתוך הסעודה ועיין צפיחית בדבש סי' וא"ו ע"ש. ויש מדקדקין לומר קודם קידוש דשבת אחר שאומרים לשם יחוד וכו' והריני מתכוין לפטור בברכה שאברך על יין דקידוש את כל מיני משקין שאשתה בתוך הסעודה, ומנהג זה נכון הוא כי האדם עלול לשכחה ובזה נמצא הוא זריז ונזכר:
