ח. אם קבע לפתן סעודתו על דבר אחר והביאו לפניו פירות ג"כ ואוכל קצתם עם פת וקצתם בלא פת, הנה יש בזה דעות חלוקות, די"א כל שהוא מלפת בהם הפת תחלה וסוף אף על גב דאוכל בנתיים בלא פת הרי אלו נפטרים בברכת המוציא, וי"א אפילו אם מלפת בהם פת תחלה וסוף מאחר שאוכל בנתיים בלא פת אין נפטרים בברכת המוציא, יען כי הוא לא קבע סעודתו עליהם ללפת בהם הפת כי יש לו דבר אחר ללפת בו, ועל כן כדי לצאת ידי המחלוקת כתבו האחרונים ז"ל אם רוצה לאכול קצתם בפת וקצתם בלא פת יעשה כך, יאכל תחלה מעט בלא פת ויברך עליהם ואח"כ יאכלם בין בפת בין בלא פת, ודין זה אינו אלא בקובע סעודתו על שאר דברים אלא שרוצה ללפת הפת גם עם קצת פירות, אבל אם הוא באמת קובע סעודתו על הפירות ללפת בהם הפת אז יאכל תחלה פת עם הפירות ולא יברך על הפירות ואח"כ אם יאכל קצת מהם בלא פת ג"כ לא יברך. מיהו טוב להזהר שילפת הפת בהם גם לבסוף ועיין אחרונים ז"ל:
ולכן אותם הנוהגים בימי הקיץ לאכול פת וגבינה אך אוכלים עמהם קשואין או אבטחים והם עושין כל הליפות בגבינה ורק בין כל ליפות ב' וג' חתיכות של גבינה לוקחים חתיכת קשואים או האבטחים בלא ליפות פת כדי למתק אכילתו ממליחות הגבינה, הנה הם צריכין להזהר לאכול תחלה מן הקישואין או האבטחים עם הפת וגם לבסוף ג"כ יזהרו ללפת בהם הפת ואז בנתיים יכולים לאכול כמה חתיכות מהם בזא"ז בלא ליפות פת, והיותר נכון הוא לעשות כך שיאכל מהם חתיכה אחת קודם נט"י ויברך ע"ד לפטור מה שיאכל מהם בתוך הסעודה והרי זה אוכל מהם בתוך הסעודה בלא ליפות בלי פקפוק ועיין אחרונים:
