כב. סעודה שרגיל בה בימי החול, דהיינו סעודה קטנה שאינה של משתה, מותר מן הדין לאכלה כל היום, אבל מצוה להמנע מזה מתחלת שעה עשירית, כדי שיאכל סעודת הלילה של שבת לתאבון. ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה, אינו נמנע עד קבלת שבת, ומ"מ המחמיר גם בזה תע"ב:
כג. כל תענית יחיד שאין קבוע לו זמן, שיוכל להתענות באיזה יום שירצה, אין מתענה בע"ש. אבל אם זמנו בע"ש, כגון תענית יארצי"ט, או תענית שבעה באדר, או תענית ער"ח, מותר להתענות בע"ש, אך לא ישלים עד צאת הכוכבים, ויקבל אותו מעיקרא אדעתא דהכי, ורק עשרה בטבת שחל בע"ש צריך להשלים עד צאת הכוכבים.
וטוב לומר בכל ע"ש קודם קבלת שבת שיר השירים בשמחה ובקול נעים:
