כ. אסור לעשות מלאכה בע"ש מן זמן מנחה קטנה ולמעלה שהוא תשע שעות ומחצה בשעות זמניות, ואף על פי שיש סוברים לאסור מן זמן מנחה גדולה, קי"ל הלכה כדברי המיקל בדברי סופרים. ולא אסרו אלא מלאכה גמורה, אבל פרקמטייא מותרת, ואף על גב דיש מחמירים גם בזה, מ"מ פשט המנהג בהיתר בכל המקומות. והא דמלאכה גמורה אסורה, היינו בקובע עצמו עליה, אבל אם היא לפי שעה דרך עראי מותר, וכהא דתנן בש"א אין שורין דיו וסממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבע"י, וב"ה מתירין. ולכן יש להזהיר בזה תופרים וחייטים ואורגין ונגרין וצורפים שקבועין לעשות מלאכתם, וכן גם סופרים הקבועין למלאכת הספרות של סת"ם, צריכין להזהר. אבל הכותב ספרים לעצמו דרך למודו, שרי אפילו קובע עצמו, ואפילו שאינו כותב דבר חידוש, כיון שהוא צורך מצוה, שרי, וכנז' בפוסקים ז"ל. ואגרת שלומים שרי. וכן יש להתיר אפילו כתיבת אגרת של פרקמטייא, ואפילו שאינו דבר האבד, ועיין בהלכות חוה"מ סי' תקמ"ה. וכן יש להתיר לכתוב חשבונותיו ולחשוב הוצאותיו כדין חוה"מ, וכ"ש הוא. מיהו חשבון הכתוב אצלו בפנקס היומי ורוצה לסדרו בפנקס אחר, אסור. ועיין מג"א ז"ל, ואליה רבא סי' תקמ"ה. וכן אם בא לו חשבון מחבירו מעיר אחרת ורוצה להעתיקו בפנקסו, אסור, דאין זה דבר האבד, דאפשר להעתיק אחר שבת. ומי שהוא עני ועושה מלאכה כדי להוציא השכר לצורך שבת, מותר אפילו דיש לו בלא"ה כדי מים ולחם, אם אין לו לענג בשר או דגים שרי. ועיין מש"ז סי' רנ"א. ובסה"ק מקבציאל העליתי דאם הוא הכין בבוקר בהלואה בשביל עונג שבת בשר וכיוצא, על סמך השכר שיהיה לו בערב שבת במלאכתו שעוסק בה כל היום, שרי ליה לעסוק כל היום, דאם תאסור לו, לא יכין בבוקר בהלואה:
תפריט
תפריט
רביעי
י"ג אלול התשפ"ו
