ו. הא דגזרו אהל עראי אף על גב דאין תחתיו מחיצות, היינו דוקא בצריך לאויר שתחתיו, אבל אם אינו מתכוין כדי שיאהיל על מה שתחתיו, מותר. לכן, מטה ושלחן, שאין המחיצות מחוברים בקרשים, שדרכן לסדר הקרשים של המחיצות, מותר לסדרם בשבת, אף על גב שהקרשים מאהילים על אויר שתחתם, כיון שאינו צריך לזה, כי אלו אין עשויים לשבת תחתם או להניח דבר תחתם, אלא רק משתמשין עליהם למעלה:
במה דברים אמורים, היכא דמחיצות שלהם אינם מגיעים עד הארץ, אבל אם מגיעים עד הארץ כמו דופני התיבה, או שהם סמוכים לארץ בפחות משלשה טפחים דהוי לבוד, ה"ז אסור לסדר הלוחות שהם קרקע המטה והשלחן עליהם, ואף על פי שאינו צריך לאויר שתחתם כלל דמאחר דאיכא מחיצות גמורות עד הארץ נראה טפי כאהל ואסור. מיהו יש מחמירין ואוסרין במטה גם היכא דאין מחיצות גמורות, אלא עומדת על ד' קונדסין משום דמשתמש באויר שתחתיה שמניח שם חפצים, ואף על גב דאין כונתו בעבור זה ולא לכך עשויה אפ"ה מחזי כאהל ואסור, וצריך לחוש לדבריהם דאנחנו רואין העולם מניחים חפצים תחת המטות, אבל בשלחן אין לחוש בכה"ג דאין לו מחיצות גמורות דאין דרכם של בני אדם להשתמש באויר שתחת השלחן כלל, ואף על גב דאם יש מסיבה גדולה מניחים באויר שתחת השלחן לפעמים כלים מלאים או ריקנים לפי שעה, כיון דאין עושין כן אלא רק במסיבה גדולה, וגם במסיבה גדולה לאו כולהו אינשי רגילי בכך, אין לחוש:
