יא) שחטה לבהמת העולה בצפון, כראוי, ופרכסה ויצאת לדרום, אפילו הוציאה לדרום בידים, כשירה. פרכסה ויצאת לדרום, וחזרה לצפון, ואחר כך קיבל דמה בצפון, כשירה.
[כשם שבקדשי קדשים רשאי לעמוד בדרום ולשחוט בצפון], וכן קדשים קלים שהיו בפנים – בתוך העזרה, שזהו מקום שחיטתם, ועמד חוץ לעזרה, והכניס ידו לפנים ושחט, שחיטתו כשירה.
יב) היה עומד מחוץ לעזרה, והכניס ידו וקיבל את הדם, קבלתו פסולה, ואפילו הכניס ראשו ורובו. אפילו היה העובד כולו בפנים, וציצתו – שערותיו בחוץ, עבודתו פסולה. שנאמר 'בבואכם אל אהל מועד', עד שיבואו כולן.
