לד) כל הזבחים של יחיד, בין שנטמא בשר והחֵלֶב קיים, בין שנטמא חֵלֶב והבשר קיים, זורק את הדם. נטמאו שניהן, לא יזרוק. ואם זרק, הורצה, כיון שהציץ שעל מצח הכהן הגדול מרצה על הטומאה.
וכן אימורין או איברי עולה שנטמאו, והקטירן, הציץ מרצה, כמו שביארנו. וכל קרבנות הצבור שנטמא הבשר והחֵלֶב כולו, הרי זה זורק את הדם.
לה) דם קדשים שיצא חוץ לעזרה, נפסל הזבח. ואף על פי שחזר והכניסו וזרקו על המזבח, לא נרצה.
לו) וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל, שנאמר בדם 'על הארץ תשפכנו כמים', ויש ללמוד שרק דם שנשפך כמים הוא הנחשב כמים ומקבל טומאה, אבל דם קדשים, שאינו נשפך כמים, אינו מקבל טומאה.
לז) ודם ששקעה עליו חמה, ולא נזרק, נפסל הזבח. ואם זרקו, לא הורצה.
