א) ולד שנולד לבהמת חטאת, ותמורת חטאת – בהמה שהוחלפה בחטאת, שדינה שנעשית גם היא קדש, וחטאת שמתו בעליה, וחטאת שאבדה ונמצאת אחר שכיפרו הבעלים בחטאת אחרת, הרי אלו ימותו.
ובאופן שאבדה החטאת, ונמצאת אחר שנשחטה החטאת השניה שהפריש אותו אדם קודם שיזרק דמה, הרי זו ספק אם תמות אם תרעה עד שיפול בה מום, לפיכך תמות.
וכיצד הן מתות, לא שיהרגם האדם בכלי או בידו, אלא יכניסם לבית, ונועל עליהם, עד שימותו. ודברים אלו כולם מפי משה רבינו נשמעו.
אין כל הדברים אמורים אלא בחטאת יחיד בלבד, אבל חטאת צבור שאבדה ונמצאת אחר כפרה, בין ראויה בין אינה ראויה, תרעה עד שיפול בה מום, ותמכר, ויפלו דמיה לנדבה. ואין אתה יכול לומר – ולא יתכן שיקרה בחטאת צבור האופנים המבוארים לעיל, שהם 'ולד חטאת' או 'תמורה' או ש'מתו בעליה', כיון שכל קרבנות הצבור זכרים, ואין הצבור עושין תמורה כמו שיתבאר, ואין כל ישראל מתים.
