יד) השולח את חטאתו ממדינת הים על ידי שליח, מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים, ואין חוששים שמא מת. במה דברים אמורים – באיזה אופן שייך שישלח אדם חטאתו ממקום רחוק ולא יבא בעצמו, בחטאת העוף, שאינה טעונה סמיכה, או בחטאת בהמה של אשה, שאינה בת סמיכה – אינה סומכת על קרבנה, כמו שביארנו [אבל חטאת בהמה של איש, כיון שעליו לסמוך עליה, אינו יכול לשולחה על ידי שליח].
אשם ודאי שמתו בעליו, ושכפרו בעליו – התכפרו בבהמה אחרת, ירעה עד שיפול בו מום, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה. לפי שכל דבר שאם אירע בחטאת הדין הוא שתמות, אם אירע כן באשם, ירעה עד שיפול בו מום, ויפלו דמיו לנדבה.
