יב) בכור שנתערב בפסח, ודין הבכור שאינו נפדה אף לאחר שנפל בו מום, שניהם ירעו עד שיפול בהם מום, ויאכלו כדינו של בכור שנפל בו מום, ולא ייקרבו. ולמה לא יקרבו, לפי שהפסח נאכל לכל אדם, ונאכל רק עד חצות, והבכור נאכל לשני ימים ואינו נאכל אלא לכהנים, ואם ישחטו את שניהם, יצטרכו לאוכלם רק עד חצות, ורק לכהנים, ומה שישאר לאחר מכן יצטרכו לשרוף מספק, והדין הוא שאין מביאין קדשים לבית הפסול, ואין ממעטין באכילתן, ואילו כאן יתמעטו האוכלים, ויתמעט זמן האכילה.
יג) וכן מעשר בהמה, שאף הוא אינו נפדה לאחר שנפל בו מום, שנתערב בקרבן פסח, שניהם לא ייקרבו, כדי שלא למעט בזמן אכילתם, אלא ירעו עד שיפול בהם מום וכשיפול בהן מום, יאכלו כדין מעשר בהמה.
הבכור והמעשר שנתערבו זה בזה, יאכלו במומן – כשיפול בהם מום.
יד) וכן שאר קדשים שנתערבו בבכור ובמעשר, ירעו עד שיפול בהם מום, ויאכלו כבכור שנפל בו מום, או כמעשר שנפל בו מום.
