ב) וכן כל המנחות שנעשו במחשבת שינוי השם, כשירות, ולא עלו לבעלים – לא יצאו על ידם הבעלים ידי חובתם, חוץ ממנחת חוטא, ומנחת קנאות [-מנחת סוטה], שאם חשב באחת מארבע עבודות שלהן מחשבת שינוי השם, פסולות. 'שינוי השם' במנחה כיצד, כגון שקמץ מנחת נדבה, והתכוין לשם מנחת חוטא. או שקמץ מנחת מרחשת והתכוין לשם מנחת מחבת, או מחבת לשם מרחשת, וכן כל כיוצא בזה.
ג) מלבד מה שהתבאר, שמחשבת פסול פוסלת את הקרבן, גם אסור לחשב בקדשים מחשבה שאינה נכונה, כמו שיתבאר, לפיכך גם זבח ששחטו שלא לשמו, או מנחה שקמצה שלא לשמה, בין בזדון בין בשגגה, אף שנפסל הקרבן עצמו, מכל מקום כדי שלא לעבור באיסור זה, חייב להשלים את שאר העבודות לשמן. ולכן אפילו שחט וקבל והוליך [-עשה שלש מהעבודות] במחשבת שינוי השם, חייב לזרוק [שזו העבודה הרביעית] במחשבה נכונה.
ומפני מה נשתנה דין החטאת והפסח מכל הזבחים, ודין מנחת חוטא ומנחת קנאות מכל המנחות, ששינוי השם פוסל אותם, מפני שעיין עליהם הכתוב – כתבה התורה בפירוש את הכוונה הנצרכת בהם, שהרי הוא אומר בחטאת 'ושחט אותה לחטאת', והיינו שתהיה שחיטה לשם חטאת, וכן שאר עבודותיה צריכות להיעשות לשמה. ונאמר 'על חטאתו', ללמד שיש צורך שתעשה החטאת לשם אותו החטא. ונאמר 'וכפר עליו', ללמד שתהיה לשם בעליה.
וכן נאמר בפסח 'ועשית פסח לה' אלהיך', שתהיה כל עשייתו לשם פסח, ונאמר 'ואמרתם זבח פסח הוא לה", שתהיה זביחתו לשם פסח, ויש ללמוד מכך, הא – אבל אם שינה שמו או שם בעליו, פסול.
ובמנחת חוטא הוא אומר 'מנחה היא', ובמנחת סוטה נאמר 'כי מנחת קנאות היא', ללמד שיהיו כל מעשיה לשמן.
