ו) המקריב חטאת, ושחטה לשם חטא אחר, כגון שבאה על אכילת חֵלֶב, ושחטה במחשבה שהיא באה על אכילת דם, פסולה.
ז) שחטה לשם אדם אחר שהוא מחוייב חטאת, אפילו אם היתה זו חטאת קבועה ושחטה לשם אדם החייב חטאת שאינה קבועה [אלא קרבן עולה ויורד], הרי זו פסולה, כיון שאין חטאת של אדם זה מכפרת על אדם אחר החייב חטאת כמותו [ואף שהאחד חייב חטאת קבועה וחבירו חייב חטאת שאינה קבועה, נחשב שהוא חייב חטאת כמותו, ואינו מתכפר].
ח) אבל אם שחטה לשם אחד שהוא מחוייב עולה, ולא חטאת, הרי זו כשירה, כיון שאין העולה שוה לחטאת, ולא עלתה לבעלים, ודינים אלו נלמדים ממה שנאמר 'וכפר עליו', ודרשו חכמים ולא על חבירו שהוא מחוייב חטאת כמותו, אך אם חבירו היה חייב עולה, נתכפר.
