יא) קרבן הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר, בין ששינהו לשם חולין, פסול, שנאמר 'ואמרתם זבח פסח הוא לה", ללמד שצריך להקריבו לשמו, ובלא זה נפסל. במה דברים אמורים, ששחטו בזמנו, שהוא יום ארבעה עשר בניסן, אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם, פסול. אבל אם שחטו שלא בזמנו, כלומר ביום אחר, במחשבה שלא לשמו, כשר. ואם שחטו שלא לשם בעליו, נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו, ופסול.
יב) פסח ששחטו לשמו, בארבעה עשר קודם חצות, פסול, לפי שאינו זמנו, שהרי זמן הקרבתו בין הערביים. עברה שנתו, והרי הפסח צריך להיות בן שנתו, ושחט בזמנו לשם פסח, וכן השוחט שאר זבחים לשם פסח, אפילו שחטן בארבעה עשר בניסן אחר חצות, הרי אלו כשרים, ולא עלו לבעלים לשם חובה.
