הלכות פסולי המוקדשין, פרק טז, א

א) כבר ביארנו שהמחשב באחת מארבע העבודות מחשבת המקום [-לאכול חוץ למקומו], הקרבן פסול, ואינו פגול. ואם חשב מחשבת הזמן [-לאוכלו או להקטירו לאחר הזמן] הקרבן פגול. במה דברים אמורים, בשלא עירב עם מחשבת הזמן מחשבה אחרת, אבל אם עירב מחשבת מקום או מחשבת שינוי השם בפסח ובחטאת יחד עם מחשבת הזמן, הקרבן פסול ואינו פגול. כיצד, שחט, וקבל, והוליך, וזרק, ומחשבתו בארבע עבודות אלו מחשבת הזמן [-לאוכלו חוץ לזמנו] או שהיתה מחשבתו באחת מארבעתן מחשבת הזמן ובשאר העבודות היתה מחשבתו נכונה, או שלא היתה שם מחשבה כלל בשאר העבודות, הרי זה פגול, כיון שהמחשבה הפוסלת היתה רק מחשבת חוץ לזמנו. אבל אם שחט במחשבת הזמן, וקיבל או הוליך או זרק במחשבת המקום, או ששחט במחשבת המקום, וקיבל או הוליך או זרק במחשבת הזמן, הרי זה אינו פגול, אלא פסול בלבד. וכן הפסח והחטאת ששחטן במחשבת שינוי השם, וקיבל והוליך במחשבת הזמן, או ששחטן במחשבת הזמן וקבל או הוליך או זרק במחשבת שינוי השם, אין זה פגול, אלא פסול. והוא הדין בעופות ובמנחות. והכלל בזה, שאין שם 'פגול' אלא קרבן שנפסל רק במחשבת הזמן, ולא עירב עמה מחשבת המקום, לא בתחלה ולא בסוף, ולא עירב עמה מחשבת שינוי השם בקרבנות שנפסלין במחשבת שינוי השם.