ב) מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה 'ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו' אינו מדבר אלא במחשב בשעת הקרבה שיאכל ממנו ביום השלישי, והוא הדין לכל קרבן שחשב עליו בשעת מעשיו שיאכל ממנו לאחר זמן הראוי לאכילת אותו קרבן, וכן אם חשב להקטיר ממנו במזבח דבר הראוי להקטרה [לאחר זמן הראוי להקטרה], כך למדו מפי השמועה [-כך קיבלו חז"ל], אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח, והיינו הקטרה, אם חשב עליהן אחר זמנן, הרי הקרבן פגול.
ג) אבל קרבן שלא נפסדה מחשבתו, אלא נזרק דמו על המזבח כהלכתו, ונשאר ממנו לאחר זמן אכילתו, אותו הנשאר נקרא 'נותר', ואסור לאכלו, והקרבן כבר נרצה וכפר, שהרי הוא אומר בזריקת הדם 'ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר', כיון שהגיע דם למזבח כהלכתו, נתכפרו הבעלים, ונרצה הקרבן. לפיכך, אין מתפגל אלא דבר שיש לו מתירין – רק דבר שבעשייתו ניתר הקרבן, בין שהוא מתיר את האכילה לאדם בין את ה'אכילה' למזבח, וכמו שיתבאר. אחד [-בין] זבח שחשב בו אחת משלש מחשבות אלו בשעת שחיטה, או שחשב בשעת קבלת הדם, או בשעת הולכתו למזבח, או בעת זריקתו על המזבח.
