הלכות פסולי המוקדשין, פרק יג, ט

ט) כבר ביארנו שהולכה שלא על ידי הליכה ברגל, אינה הולכה, לפיכך אין המחשבה פוסלת בה [-בהולכה שלא ברגל], והמהלך במקום שאינו צריך, מכל מקום הרי זו הולכה, והמחשבה פוסלת בה. כיצד, קבל הדם, והוא עומד במקומו, ופשט ידו לזורקו על המזבח, וחשב בעת שפשט ידו בדם מחשבת פסול, אין המחשבה הזו פוסלת בה. אבל אם קבל הדם בפנים, ולא הלך בו לגבי המזבח – לא הלך עם הדם לכיוון המזבח, אלא הלך בו והוציאו לחוץ, וחשב בשעת הלוכו לחוץ במחשבת פסול של הזמן וכיוצא בה, הרי זו פוסלת.