ג) התבאר שאין מחשבת פיגול פוסלת את הקרבן אלא 'בדבר הראוי לעבודה', כיצד, מנחת העומר שקמצה שלא לשמה, הרי זו כמי שנעשית לשמה, ושיריה נאכלין, מפני שהיא באה מן השעורים, ואין השעורים דבר הראוי לשאר קרבנות. וכן המחשב במנחת קנאות והלבונה עליה, קודם שילקט הלבונה, אין מחשבתו מועלת, שהרי אינה דבר הראוי לעבודה, וכן כל כיוצא בזה.
ד) וכן אין מחשבת פיגול פוסלת אלא 'במקום הראוי לעבודה', כיצד, מזבח שנפגם – נשבר חלקו, ואינו ראוי לעבודה, וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום – מחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, לא פסל הזבח במחשבה זו, שהרי אין המקום עתה ראוי לעבודה. וכן אם קמץ את המנחה בחוץ, וחשב בשעת קמיצה מחשבת זמן או מחשבת מקום, אין מחשבה זו כלום.
