ז) המביא קרבן תודה צריך להביא עמו אף ארבעים לחמים, ומחשבת פיגול בהקרבת קרבן התודה, מפגלת גם את הלחם, והלחם – מחשבת פיגול בענין הלחם, אינו מפגל את התודה. כיצד, השוחט את התודה, והוא מחשב שיאכל מבשרה, או יזרוק דמה, או שיקטיר אימוריה למחר, הזבח עם הלחם פגול. אבל אם חשב באותה שעה לאכול מן הלחם למחר, הלחם לבדו פגול, ואילו זבח התודה אינו פגול.
ח) וכן הדין בשני כבשי עצרת עם שתי לחם הבאות עמהן, שאם חשב מחשבת זמן בכבשים, נתפגלו גם שתי הלחם. ואם חשב שיאכל משתי הלחם למחר, רק שתי הלחם פגול, ואילו הכבשים אינן פגול.
ואם חשב בזמן עשיית אחת מארבע העבודות לאכול כזית מבשר הזבח עם הלחם למחר, הלחם לבדו פגול, והתודה או הכבשים אינן פגול.
