יד) חשב בעבודת אחד משני הכבשים של עצרת שיאכל כזית משתי הלחם למחר, וכן אם חשב בהקטרת אחד משני הבזיכין של לחם הפנים שיאכל כזית מלחם הפנים למחר, הרי הלחם פסול, ואינו פגול עד שיחשב מחשבה של חוץ לזמנו בכל המתיר, שהוא עבודת שני הכבשים בעצרת, והקטרת שני הבזיכין של לחם הפנים.
טו) שחט אחד מהכבשים, וחשב לאכול חצי זית מחלה זו למחר, ושחט את הכבש השני, וחשב לאכול חצי זית מחלה שנייה למחר, הרי אלו מצטרפין לפגול. והוא הדין בשני הבזיכין עם שני הסדרים של לחם הפנים, שאם חשב בהקטרת הבזך האחד לאכול חצי כזית מסדר זה חוץ לזמנו, ובהקטרת הבזך השני חשב לאכול חצי כזית מהסדר השני חוץ לזמנו, מצטרפים לפיגול.
