יח) שני כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה, כיצד, שחטם וזרק דמם במחשבת שינוי השם, לא קדש הלחם. שחטן לשמן וזרק דמם שלא לשמן, הלחם קדוש ואינו קדוש. שחטן שלא לשמן, אף על פי שזרק לשמן, לא קדש הלחם.
יט) שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה, וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן, נתפגלו שתי הלחם אף על פי שהן בחוץ, שהזריקה מועלת ליוצא אף על פי שעדיין הוא בחוץ, וכיון שזריקה ראויה מועילה ליוצא, ממילא זריקה במחשבת חוץ לזמנו מפגלת אותם.
כ) כבשי עצרת ששחטן לשמן, ואבד הלחם, אם זרק דמן לשמן, הרי אלו הכבשים פסולין. זרק דמן במחשבת הזמן אחר שאבד הלחם, הרי אלו ספק אם הותרו באכילה או לא הותרו.
