ה) השוחט את הפסח בזמנו, והיה לו כזית חמץ ברשותו, לוקה. שנאמר 'לא תזבח על חמץ דם זבחי', וכוונת הפסוק שלא יזבח הפסח והחמץ קיים ברשותו. אחד [-בין] השוחט, ואחד הזורק את הדם, ואחד המקטיר את האימורין, אם היה ברשות אחד מהם, או ברשות אחד מבני חבורה שאוכלין פסח זה, כזית חמץ בשעת הקרבתו, הרי זה לוקה, והפסח כשר.
ו) דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד – שפיכה על צד המזבח במקום שיש תחתיו יסוד, ואחר ששופכים דמו מפשיטים אותו, וקורעין את בטנו, ומוציאין את אימוריו, ומקטירין אותן חלבין של כל זבח וזבח לבדו. ובעל הזבח נוטל פסחו עם העור שלו, ומביא לביתו לירושלים, וצולהו, ואוכל לערב.
