יב) מי שעשה פסח ראשון בחזקת שהוא טהור, ואחר כך נודע לו שהיה טמא בטומאת התהום [-טומאה שלא היתה ידועה לשום אדם בעולם], אינו חייב בפסח שני, ודבר זה הלכה מפי הקבלה. אבל אם נודע לו שהיה טמא בטומאה ידועה, חייב בפסח שני.
יג) מי שנטמא במת, והוזה עליו שלישי ושביעי, ובשביעי שלו נטמא בקבר התהום, ולא ידע, ועשה פסח בחזקת שהוא טהור, ואחר כך נודע לו שהוא טמא בטומאת התהום, אינו חייב בפסח שני, שכיון שטבל בשביעי פסקה טומאה הראשונה, ומחמת טומאת התהום עצמה אין עושים פסח שני, וכפי שהתבאר. אבל אם נטמא בטומאת התהום בששי לטומאתו, ולא ידע עד שעשה הפסח, הרי זה חייב בפסח שני שחזקת הטמא, טמא, עד שיהיה טהור ודאי, שרגלים לדבר.
