ט) אין צולין את הפסח על גבי כלי אבן או כלי מתכות, שנאמר 'צלי אש', ולא צלי דבר אחר. לפיכך, אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור – שתיכנס האש דרך הנקבים ותצלה את הבשר עצמו, צולין עליו. ואין צולין אותו בשפוד של מתכת, שהרי השפוד כולו חם, וצולה מקומו – והמקום שנוגע בשיפוד נצלה מחום השפוד, ואין זה צלי אש.
י) הסיק את התנור, וגרף את כל האש, ותלהו בתנור, וצלהו בהבל החם שנשאר בתנור, הרי זה אסור, שאין זה צלי אש. חתכו לחתיכות ותלהו על גבי גחלים, הרי זה צלי אש. צלהו על גבי סיד או חרסית, שהם מינים חמים מאד, או שצלאו בחמי טבריה, הרי זה אסור, שאין זה צלי אש.
כיצד צולין אותו, תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו בשפוד של עץ, ותולהו לתוך התנור, והאש למטה. ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו – מחוץ לגוף הקרבן, ולא יתנם בתוכו, שזה כמין בישול הוא, שהרי אין האש מגעת אליהם בתוך גוף הקרבן, אלא נצלים מהחום. ושפוד של רמון היו בוררין לצלייתו, כדי שלא יזרוק את מימיו ויבשלהו, כלומר, לפי שכל עץ אחר מפריש מעט מים כשמתחמם, והרי זה כאילו מתבשל הקרבן במים אלו, ולכן יש לקחת שפוד של רימון, שאינו מפריש מים כלל.
