יד) סכו לקרבן הפסח בשמן של תרומה, אם חבורת הכהנים הם, המותרים לאכול תרומה, יאכלו. ואם של ישראל הם, אם חי הוא, ידיחנו וינגב. ואם צלי, יקלוף את החלק החיצון. סכו בשמן של מעשר שני, לא יעשנו דמים על בני חבורה, כלומר בעל השמן לא יטול משאר בני החבורה את תמורת השמן, לפי שאין פודין מעשר שני בירושלים, כמו שביארנו במקומו. ואין צולין שני פסחים כאחת מפני התערובות, שמא יתחלפו זה בזה, וייאכל הקרבן שלא למנוייו, ואפילו היו גדי וטלה, שניכר ההבדל ביניהם.
טו) כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה, ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. וכבר ביארנו בהלכות חמץ ומצה שהוא טעון הלל בשעת אכילתו, ושאין בני חבורה חוזרין ואוכלין אחר שנרדמו בשינה, אפילו אם נרדמו בתחילת הלילה.
