כא. ראובן שיש לו מלוה על פה לזמן על שמעון, מותר למכור החוב ללוי בפחות כדי שיקבל המעות מלוי, אך צריך לזכות לוי בחוב זה במעמד שלשתן, דאין חוב בע"פ נקנה אלא במעמד שלשתן, שיאמר ראובן לשמעון בפני לוי תן ללוי חוב פ' שיש לי אצלך, ואם לא הקנהו במעמד שלשתן לא קנה לוי, ואז המעות שנתן לוי לראובן הם חשיבי הלואה ולא דמי מכר הם, ולהכי הרווחת הפחת שלוי נותן צ"ז ולוקח מאה הוי ריבית ואסור:
בד"א בחוב שיש לישראל על ישראל, אבל אם החוב שיש לישראל על הנכרי אינו נקנה במעמד שלשתן, כיצד יעשה, יאמר הקונה למוכר אתה תמחול לנכרי ותפטרהו מכל וכל בעד מעות אלו שאני נותן לך, ובמעות אלו אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מן הנכרי, ואז אף על גב דאין החוב הזה אשר על הנכרי נקנה לישראל, מ"מ הרי נסתלק ממנו ישראל המוכר בתורת מחילה ואין ישראל הקונה נוטל כלום משל ישראל המוכר, ובלבד שלא יהיה ישראל המוכר ערב להקונה אפילו בעד הקרן לבדו, אלא תהיה כל אחריות החוב על הקונה ואין על המוכר כלום, וכנז' בש"ע להגאון ר"ז סעיף ס"ט יע"ש:
