הלכות שגגות, פרק ב, ה-ו

ה) שגג האדם בשם אחד – בסוג חטא אחד, והם שני גופין – אף שיש לו ספק כיצד בדיוק התחייב בו, הרי זה חייב חטאת. כיצד, היו שתי נשים נדות לפניו, ושגג באחת מהן, ואין ידוע אי זו היא. או שהיו שתי אחיות לפניו, ושגג באחת מהן, ואין ידוע אי זו היא, הרי זה חייב חטאת, שהרי ידע עצמו של חטא – יודע הוא את עצם החטא, שהוא איסור נידה או איסור ערוה של אחותו. למה זה דומה, לשתי נרות דולקות, שכיבה האדם אחת מהן, ואין ידוע אי זו נר היא. או לשני תמחויין [-קדרות] של חֵלֶב שאכל מאחד מהן, ואין ידוע מאי זה תמחוי מהן אכל, שהוא חייב חטאת, כיון שהאיסור שוה בשניהם, וכן כל כיוצא בזה.
ו) כל המחוייב חטאת קבועה [-שאין בה שינוי בין עשיר לעני] על שגגתו, ועשה חטא בשגגה, ונודע לו הדבר אחר שחטא, אף על פי שלא היתה לו כלל ידיעה בתחלה שדבר זה חטא הוא, הרי זה חייב חטאת. כיצד, תינוק שנשבה לבין העכו"ם, וגדל ביניהם והוא אינו יודע כלל מה הם ישראל, ולא דתם, ועשה מלאכה בשבת, ואכל חֵלֶב ודם וכיוצא בהן, כְּשֶׁיִּוָּדַע לו שהוא ישראל ושהוא מְצֻוֶּוה על כל אלו הרי זה חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה שעבר, אפילו שבשעה שעבר לא ידע כלל שזו עבירה, וכן כל כיוצא בזה.