הלכות שגגות, פרק ב, יא-יב

יא) שחט את הפסח בערב פסח שחל בשבת שלא לשמו, בטעות, פטור מחטאת, מפני שהזבח כשר, שעקירת שמו בטעות אינו עקירה, כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין.
יב) שחט בערב פסח שחל בשבת זבחים אחרים לשם פסח, בטעות, אם ראויין הם מצד עצמם לקרבן פסח, פטור מקרבן חטאת, מפני ששחט ברשות, שהיה סבור שזהו קרבן פסח. אבל אם אינן ראויין כלל להיות קרבן פסח, כגון שהיתה נקבה, או בן שתים, חייב חטאת, שהרי אינו ראוי לקרבן פסח, והיה לו לשים לבו לכך, ולא לשוחטו בשבת. וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו, או שלא למנוייו, או לערלים או לטמאים, כיון שנפסל הזבח, הרי זה חייב חטאת. שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטמאים ולטהורים, פטור, שהרי הפסח כשר. וכן הדין בכל כיוצא בזה.