הלכות שגגות, פרק ג, ג-ד

ג) כבר ביארנו בהלכות פסולי המוקדשין (פרק ט"ו ה"ו) שהמפריש חטאתו על הַחֵלֶב שאכל, לא יביאנה על השבת שחלל, או על הדם שאכל, שנאמר 'והביא קרבנו שעירת עזים וגו' על חטאתו אשר חטא', עד שיהיה קרבנו לשם חטאו, לא שיקריבנה מחטא על חטא. ואם הקריב, פסלה. יתר על זה אמרו, הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש, לא יביאנה על חלב שאכל היום. ואם הביא, כפר. ואין צריך לומר שאם הפרישה אביו, ומת, והיה הבן מחוייב באותו החטא, שלא יביאנה הבן על חטאו, כמו שנתבאר שם.
ד) המביא חטאת והקדישה על שני חטאים, תרעה עד שיפול בה מום, ותמכר, ויביא בדמי חצייה לחטא זה ובדמי חצייה לחטא השני. וכן שנים שהביאו חטאת אחת על שני חטאיהם, תרעה עד שיפול בה מום, ותמכר, ויביא זה חטאתו בדמי חצייה, ויביא זה חטאתו בדמי חצייה.